
העדות המלאה
עדות
פטריק כהן [שפירא]
פטריק כהן בנה את ביתו בניר עם גם בזכות הציונות. שם הקים בית עם תמי וזיו בנה, ונולדו להם שלושה בנים. בשישה באוקטובר ארחו את חברי הגרעין של זיו שיצא לאחר מכן לחגוג בנובה. עם תחילת המתקפה נפלה התקשורת, מה שהקשה על הבנת האיום הבטחוני על הקיבוץ. לחימה עקשנית והחלטות נכונות של מפקדת כתת הכוננות מנעו את חדירת המחבלים לישוב. פטריק דאג לזיו, וכאשר ניתק הקשר ביניהם הבין כי אין תקוה. המשפחה התפנתה לתל אביב, וחזרה לניר עם. פטריק חש כי המציאות מאתגרת ומדרדרת, וההנהגה מזלזלת בפריפריה. לתחושתו נדרש ריסטארט אמיתי. הוא מספר על זיו, שאהב אנשים, והיה מוקף במעגלי חברים, עבודה ומוסיקה. בחור מוכשר, איש חברה ויזם. לזיו היו חלומות רבים שלא יתגשמו.
איפה התרחש האירוע:
ניר עם
שם המתועד/ת:
פטריק כהן [שפירא]
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
הלל אקוטונס
״התחושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור
יוני קרוטנברג
"לא לצאת למקרים, הכבישים מלאים במחבלים" - יוני קרוטנברג מקיבוץ מגן מתאר את התחושה הקשה בשבת
בוריס וולוביק
"בעבר שמענו כמות כזאת של אזעקות רק בחטיפתו של גלעד שליט"- בוריס וולוביק על 7.10 בניר עם
רועי רשף
"הייתי בקונפליקט קשה בין נסיעה לקיבוץ לשמירה על הוריי"- רועי רשף ממפלסים על 7.10, הרחק מביתו בקיבוץ
נטע רז
"הכי שמחה שאני חלק משער הנגב, חלק מהעשייה ומהעוטף וכל מה שקורה פה" - נטע רז, מועצה אזורית שער הנגב
הדס גרינברג
"הרגשתי חוסר אונים שלא הצלחתי לעזור לאלו שחיפשו את יקיריהם" - הדס גרינברג על הסיקור התקשרותי ב-7.10
דוידי בן ציון
"מאוד סוריאליסטי – גופות, צבע אדום, האמר פתוח, גשם" - דוידי בן ציון מספר על הלחימה בכפר עזה













